אני זוכר את סיום קרב אליפות העולם באיגרוף בין אנאנד לגלפנד שאותו סיקרתי, והדבר היחיד שדומה לזה הוא סיומו של קרב איגרוף. המפסיד מובס לגמרי, ואין לו שום אפשרות להאשים את המזל או הנסיבות. הוא פשוט הפסיד. הוא פשוט רק השני. אבל אני זוכר גם את הרוגע של מתחרה שהשאיר הכל על המגרש. כעבור כמה שנים ראיינתי שוב את גלפנד והוא סיפר שירד ב-6-7 קילוגרמים בשלוש שבועות הדו קרב. זה המאמץ , זה המחיר. סופר השחמט דניאל ג׳ונסון אמר פעם ״איגרוף ושחמט הם שני ענפי הדם הגדולים״.
ולכן הסיום צובט מאד, גם אם הודו היא מדינה שאני כמעט אוטומטית לטובתה. דינג קרס מנטלית דקות לפני שעמד לקחת את הדו קרב לשובר שוויון בו היה פייבוריט. אבל הפעם עם הנחמה שדינג לי-רן בכל זאת גם זכה באליפות העולם.
תמונות הסיום היו מרגשות. דמראג׳ו גוקש אומר שהיותו אלוף עולם עדיין לא הופך אותו לשחקן הטוב בעולם ואולי מזמין בנימוס את מגנוס קרלסן לחזור לסבב האליפות. גוקש מספר איך שאב השראה מיריבו שנלחם בגבורה אחרי תקופה לא קלה עבורו פיזית ומנטלית. גוקש מודה לחברי משפחה שאספו כסף לשלוח אותו לאליפויות כשהכסף של משפחתו אזל.
אולי הכי נוגע ללב. גוקש מסדר את הכלים על הלוח לפני שהוא עוזב את הזירה.
*
זה היה היסטורי מכמה בחינות. סין נגד הודו עם כל המשמעות לכך. גם האלוף הצעיר בהיסטוריה, בגיל 18. אבל אני רוצה להתייחס לחשיבות לא פחות גדולה. כשוישנו פרסאנה, רב אמן ומאמן הודי, קיבל לידיו את ילד הפלא לפני כמה שנים הוא הציע לו הצעה יוצאת דופן: הוא יאמן אותו ללא מחשבים, ללא מנועי שחמט. בניגוד מוחלט לדרך בהם מאמנים את כל כשרונות השחמט של ימינו.
הם יתאמנו עם לוח וכלים, דף ועפרון.
שיר!