כלום. היא פחות פופולארית אבל יותר נצחית. אנשים שלא רוצים לראות אותה בטלוויזיה הם בסדר גמור. רבים מהם אזרחים למופת. אנשים שמזלזלים בה הם אנשים שמתהדרים בבורות. אנשים שרוצים לשנות אותה ״לטובת הצופה״ חיים בתפישת ספורט שהתפקיד העיקרי של הספורט הוא להיות תכנית טלוויזיה.
אגב, אני אומר את זה משני הכוונים. גם אתלטים צריכים להפסיק להתלונן אם הם לא מרוויחים כמו לברון ג׳יימס. אתם לא כוכבי רוק. אתם שומרי הגחלת של המוסד העתיק ביותר בספורט. מגיע לכם תשלום הוגן עבור החשיבות התרבותית שלכם. אתם רובכם ללא כוכבי תרבות פופולארית ולא צריכים להיות.
*
ממסיבות העיתונאים של הזורקים והקופצים בימים האחרונים אפשר להבחין בחוסר שביעות רצון. הם כועסים על התאחדות האתלטיקה העולמית שמקדמת את הספרינטים על חשבון מקצועות השדה. בקביעת תחרויות, בהשתתפות בהפקות סדרות טלוויזיה.
הם צודקים. לא בא לזלזל פה בספרינטים אבל זה לא באמת כל כך מעניין באצטדיון עצמו. נחשון שוחט ידידי כתב ביומיים האחרונים ניתוחים נהדרים של 1500 הגברים אחרי הריצה ו-5000 לפני הריצה. מה בדיוק אפשר לנתח בניצחון ב-5 אלפיות של ליילס על קישן תומפסון?
לא אומר שהספרינטים לא מעניינים. התעמקתי קצת לפני ריצת ה-100 בשני המאמנים המובילים של ג׳מייקה. כל אחד עובד באוניברסיטה אחרת ומוביל אסכולה אחרת. זה מעניין. באיצטדיון עצמו ובטלוויזיה בוודאי שתחרות שדה של שעתיים או ריצה לכמה קילומטרים מרתקים יותר.
אני לא נגד איזשהו שינוי. לפעמים במחשבה תחילה צריכים לבצע שינוי מהותי. להוסיף ענף, או לשנות אחר. אני תומך גדול בריצת 4X400 מעורב. זה נטוע בשינויים חברתיים נחוצים. שינוי נחוץ כשהוא לטובת הספורט.
מתי לא צריך שינוי? כשזה נועד לטלוויזיה. אתלטיקה היא לא היפ הופ היא מוסיקה קלאסית.